היפוך עצמית

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.

טכניקה המשמשת למאקרו עם רמות הגדלה גבוהות במיוחד. העצמית ההפוכה, בדומה למסנן דיופטר מתפקדת כ"משקפיים" אשר מאפשרות למצלמה למקד מקרוב מאוד (לעיתים מרחק של מילימטרים בודדים מהנושא) וכך להשיג הגדלות ענק.

יש שני וריאנטים לטכניקה:

1. הרכבת עצמית בהיפוך על גבי עצמית שנייה (צימוד זוג עצמיות).

2. חיבור עצמית ישירות לביונט של המצלמה.

השיטה המועדפת היא הראשונה, מכיוון שהיא מאפשרת מדידת אור ושליטה על הצמצם באופן רגיל מהמצלמה. השיטה השנייה מסורבלת מאוד. לשם ביצוע ההיפוך בשיטה הראשונה יש צורך בטבעת עם הברגה זכר לזכר, כדוגמת זו שבקישור

עצמית המתאימה להיפוך היא בדרך כלל עצמית פריים עם מפתח צמצם גדול, כדוגמת ה 50mm f/1.4. את מידת ההגדלה המתקבלת ניתן לחשב ככלל אצבע ע"י חלוקת אורך המוקד של העצמית ה "ראשית" באורך המוקד של העצמית ה "ההפוכה". לדוגמה, כאשר מרכיבים עצמית 50 מ"מ בהיפוך על גבי עצמית 200 מ"מ, מתקבלת הגדלה של 1:4.

הרכבת עדשה בהיפוך שקולה להוספת דיופטר. עוצמת הדיופטר המקביל 1000 חלקי אורך המוקד. לדוגמה, עדשת 50 מ"מ הפוכה שקולה לדיופטר +20 (1000/50). זוהי עוצמת הגדלה חזקה מאוד.

הערות:

א. בצילומי מאקרו, לרוב נוח יותר להשאיר את העצמית ממוקדת למרחק קבוע, ולמקד על ידי הזזת המצלמה כולה קדימה ואחורה. קיים התקן מיוחד הנקרא "גררה" ומחבר בין ראש החצובה ובסיס המצלמה ומאפשר כיוונון עדין במיוחד לצילום מסוג כזה.

ב. בהיפוך עצמיות, האלמנט האחורי של העצמית ההפוכה נשאר חשוף ופגיע. חשוב לשמור עליו עליו מפגיעה, במיוחד לאור מרחק העבודה הקצר.

ערך זה הינו קצרמר.  אתם מוזמנים לתרום לקליקי ולערוך אותו.