חשיפת יתר
חשיפה נכונה היא כזו שבה הגוונים בתמונה מייצגים בצורה נאמנה את בהירות הסצנה המקורית כפי שהיא נתפשת לעין. חשיפת יתר היא כינוי לתמונה אשר נחשפה יתר על המידה וכתוצאה מכך חלקים ממנה מופיעים באופן בהיר יותר מהגוון הנתפש שלהם, ובמקרים קיצוניים - אף איבדו פרטים (או בלשון העם - 'נשרפו').
הגורם לחשיפת יתר הוא מדידת אור שבגללה נעשה שימוש בזמן חשיפה ארוך מדי, צמצם פתוח מדי או הבזקה חזקה מדי. כולם הפרמטרים האלה ביחד או בנפרד עלולים לגרום לתמונה להיות בהירה מדי (או שרופה). דבר זה מתבטא בכתמים לבנים אחידים (blown highlights), במקום איזורים המכילים פרטים.
חשיפת יתר תבוא בד"כ במצב אוטומט או חצי אוטומט, כשמדידת האור התבצעה מאיזור כהה יחסית. המצלמה תאזן את החשיפה לפי האיזור הכהה ותבהיר את התמונה בצורה כזו שאותו איזור יהיה אמנם חשוף כראוי, אבל במקביל לכך האיזורים הבהירים יותר יקבלו גם הם את אותה "רמת הבהרה" דבר שיגרום להם להיות בהירים מעבר לטווח דינמי שהמצלמה מסוגלת ללכוד. התוצאה היא כתמים לבנים מחוסרי פרטים. חשוב לזכור שלא ניתן לשחזר מידע מאיזורים שרופים בתמונה, ולכן חשיפת יתר היא בעיה קשה יותר מחשיפת חסר (שבה ניתן לעיתים קרובות לתקן והוציא פרטים מאיזורים שנראים כהים ואטומים). מהבחינה הזו חשיפת יתר היא בעיה שלא ניתן לתקן בעיבוד תמונה, במיוחד כשהקובץ המקורי הוא בפורמט JPEG.
על מנת להמנע מחשיפות יתר, יש למדוד את האור מגווני הביניים (אפור 18%) או בעזרת שיטת האזורים. מומלץ להעזר בהיסטוגרמה כדי לקבל חשיפות מושלמות. שיטות אלה יבטיחו כי הנושא בתמונה לא יחשף יתר על המידה. עם זאת, כשהטווח הדינמי בסצנה גדול והאור נמדד מנושא כהה יחסית לרקע (למשל בצילום באור יום חזק שבו המצולם עם הגב לשמש) חלקים מסויימים עלולים בכל זאת להיות חשופים יתר על המידה. ניתן לפתור את הבעייה הזו ע"י שימוש במבזק או ברפלקטור.
חשוב להבין כי אין תמיד חשיפה "נכונה" לכל צילום. כאשר התאורה אינה אחידה בהחלט יתכן כי עצם אחד יופיע בצילום ב חשיפת חסר ואילו עצם אחר יופיע ב חשיפת יתר. כמו כן חשוב לציין כי חשיפת יתר מבוקרת אינה תמיד דבר רע - ראה לדוגמה High key
| דוגמה לחשיפת יתר מול חשיפה נכונה | ||
|---|---|---|
 |
| |
| חשיפת יתר (של כשלושה סטופים). אפשר לראות שחלקים שלמים בפרח שרופים וחסרי פרטים |
חשיפה נכונה | |
קישורים
פרטים נוספים בערך חשיפה.
