סטופ
מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
| מושגי יסוד : |
מדידת אור - מד-אור - סטופ - חשיפה - יחס גומלין - אפור 18% - פיצוי חשיפה - מהירות תריס - ערך צמצם - ISO - סרט צילום - ביונט - עצמית - אורך מוקד - זוית ראיה - מיקוד - עומק שדה |
ההסבר הקצר
סטופ: קפיצה של ערך אחד בסולם ערכי החשיפה. הנה מספר דוגמאות לשינוי של סטופ אחד:
- מ-ISO 200 ל-ISO 400 (רגישות גבוהה פי שניים)
- מ-ISO 1600 ל-ISO 800 (רגישות נמוכה פי שניים)
- ממהירות תריס של 1/30 ל-1/15 (זמן חשיפה ארוך פי שניים)
- ממהירות תריס של 1/1000 ל-1/2000 (זמן חשיפה קצר פי שניים)
- מערך צמצם 2.0 ל-2.8 (ערך צמצם שמעביר פי שניים פחות אור)
- מערך צמצם 16 ל-11 (ערך צמצם שמעביר פי שניים יותר אור)
ההסבר הממצה
שמה בעברית תקנית "תחנה" אבל אפילו גדולי המקפידים לא יקראו לה ככה :-)
בבואנו למדוד ערכי חשיפה בצילום, במקום לצלם עם ערכים רציפים של ערך צמצם, מהירות תריס ורגישות ISO, נבחרו ערכי בסיס שלפיהם תכוון המצלמה לפי מדידת אור. העקרון הוא שכל תחנה של שינוי בערך צמצם או מהירות תריס תתן כמות אור פי שתיים או חלקי שתיים מהתחנה הקודמת. זאת עקב שתפיסתינו את עוצמת האור, וכמונו הפילם, אינה לינארית כי אם לוגריתמית.
לכן נבחרה מהירות תריס של שניה כיחידת הבסיס. סגירת סטופים תוביל בהדרגה דרך הערכים הבאים: 1/2 שניה, 1/4,1/8, 1/15, 1/30, 1/60, 1/125, 1/250 וכן הלאה לפי מגבלות המצלמה. חדי העין ישימו לב שהערכים מדי פעם מעוגלים טיפה כדי להצמד לערכים עשרוניים שקל לזכור. בפתיחה של סטופים של מהירות נראה 2 שניות, 4 שניות וכולי. שימו לב שעל כפתור המהירות (או מסך LCD במצלמה מודרנית) מסומנים שברי השניות כמספר רגיל (למשל 15, 30, 60) ואילו שניות שלמות יסומנו בד"כ עם גרשיים כגון 1", 2" וכולי. ככלל מספר יותר גבוה n פרושו 1/n שניות כלומר תריס מהיר יותר ולכן פחות אור.
בדומה, ערך צמצם גם הוא בסטופים של פי שתיים אור, אבל ערכו שנמדד ביחס f הוא יחס לקוטר ולא לשטח. זוכרים גאומטריה? השטח הוא ביחס לריבוע הקוטר (למעשה ביחס של Pi לריבוע הרדיוס) ולכן סטופים של ערך צמצם הם בקפיצות כפל וחילוק ב
. נדיר עד מאד למצוא עצמית בעלת מפתח צמצם מכסימאלי של f/0.7 או אפילו f/1.0 אבל רוב עצמיות פריים מגיעות לf/1.4 - f/2.0. עצמיות זום פחות. סטופים של צמצם ממשיכים למספרים:
f/2.8 - f/4 - f/5.6 - f/8 - f/11 - f/16 - f/22 - f/32 - f/45 - f/64.
את שני הערכים האחרונים לא תמצא בSLR אלא רק במצלמות פורמט גדול כמו למשל מצלמה טכנית מהסוג שהשתמש בה אנסל אדמס. מספר יותר גבוה משמעו פתח צמצם יותר קטן ולכן פחות אור.
סטופים משמשים כלי יעיל לחישוב יחסי גומלין של ערך צמצם ומהירות תריס בעת לקיחת מדידת אור וכיוון החשיפה. במצלמות מודרניות ניתן לכוון את החשיפה בשנתות של 1/2 סטופ ולפעמים אף ב1/3 סטופ, כיון שהאלקטרוניקה והמכאניקה הפכו ליותר מדויקות.
להבדיל מערכי סטופים של צמצמים ותריס, מהירות הפילם (או למעשה סימון רגישות ISO שלו) קופצת לרוב בסטופים שלמים. הסרטים הנמכרים לרב הם בערכי ISO של 100 - 200 - 400 - 800 - 1600, וכל דרגה רגישה פי שתיים לאור מקודמתה, ואז מחשבים שוב יחסי גומלין על פי מדידת אור. פילמים מקצועיים ושקופיות מסוגים מיוחדים יופיעו גם ברגישות יותר נמוכה או יותר גבוהה או בערכי ביניים כגון 25, 50, 64, 160, 320, 3200 ו6400. יש מי שמשתמשים בדחיפה כדי להגיע לביצועים של ISO 12000 ואף 50000 במעבדות פרטיות.
בהשוואה, סרטים של סוף המאה ה19 היו בעלי ערך של ISO 6 ומטה, חשיפות באור יום בהיר וחזק היו יכולות לארוך שניות ארוכות, לפני כן בשיטות דאגר ואחרים היו חושפים אף דקות שלמות.
