דחיפה

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לכל סרט צילום יש ציון של רגישות ISO. משמע הדבר שהוא אידאלי לרישום כמות מסוימת של אור, מה שיכתיב את ערך הצמצם ומהירות התריס. יש לזכור שתהליך החשיפה של סרט צילום הוא תהליך כימי, ובניגוד למטריצה של מצלמה דיגיטלית אין כמעט מגבלה של ערך מינימלי ומקסימלי שבו ההשפעה הכימית של האור על האמולסיה מתחילה או נפסקת, ומדובר למעשה כמעט על גרף רציף (דוגמא תצורף לערך זה בהמשך). מה שקובע בסוף התהליך מה יציג הנגטיב כשחור מוחלט או כלבן מוחלט, אלו למעשה כמות הפוטונים שפגעו באותן מולקולות באמולסיה ואיכות הריאקציה הכימית של אותן מולקולות עם החומר המפתח לאחר מכן. איכות זו נמדדת בזמן, בטמפרטורה וכמובן בזרימת הכימיכלים במגע עם האמולסיה בתהליך הפיתוח - ולכן צריך מאד להקפיד על תנאי הפיתוח מבחינת חום וקור, סיבוב תדיר של החומר במיכל הפיתוח וכיו"ב.

תהליך דחיפה הוא תהליך שבו משרים בכוונה את סרט הצילום יותר זמן בתמיסה המפתחת, ו/או מעלים טיפה את טמפרטורת התמיסה או את אחוזי החומר המפתח שבה. כך למעשה מתכהים עוד יותר קטעים שחורים אך גם מתחדדים פרטים מתוך האיזורים הבהירים. למעשה הנגטיב שעכשיו נראה כהה יותר, ישחזר תמונת פוזיטיב בהירה יותר, קטעים בחשיפה בהירה "ישרפו", קטעים בחשיפה נכונה יתבהרו, וקטעים בחשיפת חסר לפתע יגלו פרטים. ובמילים פשוטות - כאילו העלינו את רגישות הסרט!

בסרט שחור-לבן אפשר לדחוף בקלות בצורה זו בסטופ ואפילו שניים עם מעט מאד תוצאות לוואי. עם סרט צבעוני וסרט שקופיות המצב הרבה יותר רגיש. כל דחיפה תוסיף בצורה הרבה יותר בולטת גרעיניות וניגודיות. מסיבות אילו ואחרות למשל, תמצאו את סרטי השחור-לבן בערכי רגישות "מדלגים", למשל 100, 400, 3200. כדי להשיג את הרגישויות שבינהם ניתן לדחוף את הפילם.

הביצוע: אחרי כל ההסבר הטכני, איך זה מתבצע בשטח?

ובכן, הטעינו את הפילם למצלמה והחליטו אם אתם מצלמים עם הפילם לפי ערך הרגישות המצוין עליו או דוחפים אותו בסטופ או שניים וכדומה. אם החלטתם לדחוף, יש לצלם כך את כל הסרט! זכרו שאת הנגטיב מפתחים בבת אחת ולא כל פריים לחוד :-)

כוונו את המצלמה לרגישות ISO גבוהה מהמצוין על הסרט, במצלמות המודרניות יש רכיב שמזהה אוטומטית את הרגישות עם הכנסת הסרט - קידוד DX - אבל מלבד מצלמות פילם P&S הפשוטות ביותר תמיד ישנה אפשרות לעקוף את המנגנון ולהורות למדאור להמליץ על חשיפה לפי ISO אחר.

לאחר שחשפתם את כל הסרט לפי הרגישות הגבוהה יותר, יש לציין למעבדה המפתחת כי יש לפתח אותו בדחיפה של סטופ או שניים לפי הצורך. לא כל מעבדה תסכים או תדע לעשות זאת ובד"כ יגבה סכום נוסף של 2-4 שקלים על השירות המיוחד, אבל כך ניתן להפיק תוצאות מעניינות ושונות. אם תפתחו בעצמכם את הסרט בחדר חושך יש להשיג את גרף התגובה הכימית של דגם הסרט הספיציפי למפתח הספיציפי שברשותכם ולחפש על הגרף המתאים לטמפרטורה שבחרתם את זמן הפיתוח הדרוש להשיג סטופ של דחיפה, או כמה שדרוש.

קיימת גם פעולה הפוכה של משיכה אבל תוצאותיה הרבה פחות יעילות.

דחיפה בצילום דיגיטלי

דחיפה אינה בלעדית לצילום בפילם, היא אפשרית במידה מסויימת גם בצילום דיגיטלי. ניתן לבצע דחיפה ע"י הגדרת פיצוי חשיפה שלילי במצלמה, ועיבוד מאוחר במחשב. הדרך הפשוטה ביותר היא הסטת צד ימין של ההיסטוגרמה ימינה (עד לדופן ימין), והגדלה של הגאמה על מנת לשלוף פרטים שחבויים באיזורים הכהים בתמונה. כמו כן, חשיפת החסר גורמת להגדלת הרעש בתמונה, דבר שדורש הסרת רעש בתוכנה ייעודית או המרה מצבע לשחור לבן במקרים קיצוניים.

בתמונה הבאה אפשר לראות דחיפה במצלמת חיישן-קטן, אולימפוס C-5060, מ-ISO 400 (החלק העליון של התמונה) ועד ל-800, 1600 ו-3200.

Push.jpg

ניתן לראות אובדן פרטים ברור באיזורי הצל, ועליה משמעותית בכמות הרעש. עם זאת, במצבי חוסר ברירה התוצאה עשויה להיות עדיפה על פני טשטוש הנגרם מתנועה. מעבר לכך, איכות התמונות בדחיפה היא לעיתים קרובות טובה יותר מאשר שימוש ב-ISO גבוה.