צבע או שחור-לבן

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין כמו שחור לבן. צילום לדוגמה מאת אהרן ברנד

מאז ציורי אנשי המערות ראינו ציורי "מקלות" פשוטים וכאלו "מושקעים" יותר בפיגמנטים או דם חיות. ניתן לראות בתקופת חייו של כל אמן סקיצות וציורי פחם פשוטים (אילוסטרטיביים) עד מורכבים ועומדים כאמנות לכל דבר, לצד ציורי שמן או מים צבעוניים מאד. למעט סיבות טכניות (זמינות חומרי צבע מתאימים למשל, או הצורך בחומר עבודה יבש ולא רטוב) ישנן סיבות רבות ליצור בפחם או עיפרון בצבע אחד בלבד, כך ניתן הדגש על הצורה ולאו דווקא על הגוון.

עולם הצילום החל את דרכו המגוונת בגוונים של צבע אחד בלבד (לרוב שחור ואפורים נייטרליים) לא מסיבות אמנותיות אלא ממגבלות טכניות שנפתרו רק לפני פחות ממאה שנים, אבל צילום בשחור ולבן נשאר עדיין בשוק, אף אם במידה פחותה ונדירה יותר. מבחינות טכניות יש לו עדיין מספר מעלות על הפילם הציבעוני - תהליך הפיתוח שלו יותר זול, הוא נשמר ליותר זמן, ואולי חשוב ביותר הוא הטווח הדינאמי שלו, שמאפשר לצלם "להציל פרטים" מתוך תמונה עם הבדלי תאורה כה קיצוניים שגם סרט צילום וגם חיישן דיגיטלי היו מאבדים בחשיפת יתר או חסר.

מצד שני, כיוון שצילום שחור-לבן (להלן שחל"ב) איבד פופולאריות, התמעטו עד מאד המעבדות המפתחות נגטיב שכזה, ולכן הפך התהליך ליותר יקר מתהליך הצבע. למעשה כמעט שאין יותר בעולם אף מעבדות שמדפיסות על ניר צילום שחל"ב, הכיף הזה שמור כיום למי שמדפיסים בעצמם בחדר חושך.


עולם הצילום הצבעוני הוא השולט היום בשוק, בין אם דיגיטלית או על גבי סרטים. הבחירה פופולארית ויש בה תמיד את האופציה לחזור ולהפיק את תמונת השחל"ב. למעשה לא מעט צלמים דיגיטליים כיום אוהבים את האופציה הנהדרת של הפקת צילום מחדש בשחל"ב תוך חיקוי תכונותיו של סרט צילום כזה או אחר או שינוי השימוש במסנן צבעוני לאחר הצילום וכך לחסוך מסננים והחלפתם בזמן הצילום וכמובן לשנות את ההחלטה על מסנן שאיננה אפשרית יותר מרגע שהתמונה נקלטה כבר בשחל"ב בלבד.

אין כמו צבע. צילום לדוגמה מאת אהרן ברנד


אז האם לצלם בצבע או בשחל"ב? כרגיל מדובר הרי בבחירה אמנותית לתוצאה הסופית. צילום צבע מדגיש - את הצבע. צילום שחל"ב מדגיש יותר את הצורה והמרקם. מלבד הבחירה האומנותית, טכנית, לכל אחת מהאופציות מעלות וחסרונות:

  • פילם שחל"ב - טווח דינמי ללא תחרות (עד 15 סטופים בשימוש בפילם מתאים וטכניקת פיתוח מתאימה), אופציות פיתוח והדפסה יקרות או ידניות.
  • פילם צבעוני - זול יותר לרכישה ופיתוח משחל"ב אבל לא כדאי לצורך מניפולציות, לרוב עדיף לעבד דיגיטלית מסריקה.
  • שיקופית - טווח דינמי מצומצם (מיועדת לצפיה ישירה ולא להדפסה), לא ניתן לתקן את הפוזיטיב בלי לאבד איכות, אך זהו המדיום היחידי הניתן להקרנה איכותית ישירות מהמקור ובגוונים רציפים.
  • דיגיטלי צבעוני - זול וזמין, פותח המון אפשרויות עיבוד, הטווח הדינמי עדיין לא משתווה לשחל"ב בכל מטריצה אבל בשוק ה-DSLR כבר מתקרבים בהצלחה ויש מי שמוכיח כי טווח דינמי של צילום דיגיטלי כבר עבר את זה של הפילם. למרות זאת עדיין הגוונים דיסקרטיים ויש סכנה להווצרות "מדרגות גוונים" אם ננסה להפיק יותר פרטים, ואזורים בתמונה שהביאו את המטריצה לרוויה נשרפים מיד, בניגוד לתגובת הפילם הידועה כמתונה יותר. למרות כל זאת, קל להגיע לתוצאות דמויות פילם משכנעות ביותר. ראה שחל"ב דיגיטלי.


  • דיגיטלי שחל"ב - לא קיימות למעשה מצלמות שחל"ב דיגיטליות אמיתיות בשוק הצרכנים, כיון שלכולן פילטר עם דוגמת באייר כזאת או אחרת. למרות זאת קנון EOS 20D היא סנונית ראשונה ששומרת תמונות שחל"ב ישירות מהמצלמה. הסיבות:
    • התמונות תופסות פחות מקום בכרטיס הזכרון
    • העיבוד נעשה ישירות מRAW ולא מתמונה צבעונית ולכן יכול להיות יותר איכותי.
    • מקל על צלמים שרוצים תוצאות ישירות מהמצלמה, ועל בעלי ידע מועט בעיבוד תמונה.
    • מאותה הסיבה ניקוי הרעשים (למשל בISO גבוה) יותר פשוט, יעיל וחכם כיוון שהוא יעודי לעבודת שחל"ב.

במצלמות P&S האופציה קיימת זמן רב לפני הגעתה לעולם ה-DSLR, והיא נוחה לשימוש בגלל החיווי המיידי לגווני הש"ל עוד בזמן הצילום (ולא רק לאחריו). בנוסף, היתה בעבר מצלמת DSLR של קודאק-קנון שצילמה בש"ל בלבד.

ראה גם: המרה מצבע לשחור לבן

בהצלחה!