צילום עתונאי

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
(הופנה מהדף צילום עיתונאי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צילום עתונאי הוא צילום תיעודי המיועד לרוב למדית חדשות, כל מה שמתרחש ב24 השעות של היממה ואמור לעניין את הקורא. צלמי עתונות בארץ ובעולם פזורים בכל האזורים על מנת להביא לקורא את הסיפור המתרחש בצורה ויזואלית בנוסף לטקסט בעיתון, (אתר אינטרנט). תפקיד צלם עתונות לדעתי בין הקשים בתחומי הצילום. לפעמים על הכתבים/צלמים להימצא בסיטואציות קשות באזורי לחימה ועליהם לצלם מראות קשים לצד תצלומי אח"מים "מוזמנים" ומבוימים. מצפים מהצלם להיות כמה שיותר אוביקטיבי ולא לנקוט בצד זה או אחר למרות שלעולם תופיע נקודת המבט של הצלם והעורך בצילום שפורסם, ויש אומרים שלעיתים קרובות תמונה בעיתון קובעת דעת קהל יותר מהמאמר. בניגוד לצילום ארועים או צילום פרסום ואופנה לצלם עתונות לרוב אין שעות עבודה קבועות שהרי החדשות נוצרת כל שעה ביממה. ניתן לזהותם באתר ההיתרחשות כמעט מיד עם היתרחשותו רכובים על אופנוע או טנדר עם שלל המצלמות ועצמיות על גופם. צלמי עתונות מחולקים לכמה קטגוריות.

צלם חדשות ופלילים: צלם אשר מקבל הודעות ביפר מהמערכת או מדורי מחוזים במשטרה ורודף אחר ההיתרחשויות המקומיות.

צלם צבאי: צלם שנימצא באזורי קונפליקטים ולוחמה מוגן ע"י שכפ"ץ ולפעמים ע"י הצבא, נאלץ לפעמים לצלם תוך כדי סיכון חייו.

צלם פאפארצי: צלם הרכוב בדרך כלל על אופנוע ומצויד בעצמיות טלה ארוכות במיוחד, רודף במהלך עבודתו אחרי ידוענים, אמנים ואנשי ממשל או סתם אנשים שחושבים שהם חשובים. לא פעם צלם פאפארצי סיים את יום עבודתו בבית החולים לאחר מפגש לא נעים עם שומר ראש של אישיות מסוימת זאת או אחרת, וידוע גם כי משפחת המלוכה הבריטית האשימו את צלמי הפאפארצי בגרימת מותה של הנסיכה דיאנה ז"ל. השם נלקח מדמות קולנועית של צלם ידוענים איטלקי בסרט "לה דולצ'ה ויטה" של פליני. שם הדמות הוא פאפארצו, וברבים באיטלקית פאפארצי. בארץ לעיתים מבוטא בטעות פאפארצ'י.

צלם תרבות, פנאי ופוליטיקה: התפקיד הכי מפנק בצילום עתונות בדרך כלל צלמים חדי עין אשר מתחברים לכתב תרבות או פוליטיקה ומצלמים ארועים חברתיים, ישיבות ממשלה, קונצרטים, מופעים ואח"מים בלי לקבל מכות משומר הראש.

צלם ספורט: עוד קטגוריה מעניינת בצילום עתונות צלמים אשר מתלווים. לתחרויות ספורט שונות בארץ ובעולם ומנציחים את הרגעים היפים בספורט.


קרדיט: למאמר זה תרמ(ו) ציון בראון.


מידע נוסף