שפת גוף

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שפת גוף היא כינוי לאופן התקשורת בו משמשות הבעות פנים, תנועות שונות ותקשורת קולית לא-מילולית להבעה של מסרים. המודעות של צלם לשפת הגוף עשוייה להיות כלי רב עוצמה. שפת הגוף יכולה להיות אמצעי חשוב להעברת רגשות, אופי מצב נפשי של המצולמים.

שפת הגוף האנושית

למרות קיומה של מערכת תקשורת מילולית משמעותית ביותר, וקיום סימנים מלאכותיים אחרים (כדוגמת תמרורים), חלק משמעותי של התקשורת האנושית מבוסס על שפת הגוף. משקלה של תקשורת זו אינו מוסכם, אך אין חולק על כך כי קיים משקל כלשהו לתקשורת זו.

מקובל להאמין כי שפת הגוף משותפת לקבוצות גדולות של בני האדם, אף יותר מאשר מילים. קיימים דפוסי שפת-גוף כלל-אנושיים (לדוגמה: השפלת ראש כביטוי להצנעה), ודפוסים תרבותיים ייחודיים (לדוגמה: הצדעה).

כמו כן, ידוע כי שפת הגוף מתקיימת גם כאשר היא אינה מתפקדת כתקשורת, אם כי באופן בולט פחות. עובדה זו ניתן להסביר בכך ששפת גוף נועדה להחצין תהליכים נפשיים ולאו דווקא לתקשר. עם זאת, אדם המשתמש בשפת גוף מלאה ללא תקשורת עם אדם אחר, נחשב לחורג מההתנהגות הנורמלית, מלבד במקרים של מנהגים תרבותיים רשמיים (לדוגמה: מנהגי דת ומסורת).

שפת הגוף עשויה להיות עניין מודע ורצוני, תהליך אינסטינקטיבי, אך גלוי, או תהליך בלתי-מודע ולא רצוני שניתן להבחין בו אך ורק על-ידי מעקב מדוייק ופרטני.

מקובל על רוב חוקרי שפת הגוף, כי דפוס תקשורת זה רלוונטי ביותר גם אם הוא קיים אך ורק במישורים בלתי-מודעיים. על פי תאוריה זו, שפת הגוף הינה חלק בלתי נפרד מהתקשורת האנושית, ומתרחשת באופן קבוע לאורך כל מפגש אנושי.

שפת הגוף עשוייה לבטא מסר מסויים, לרוב כתחליף למסר מילולי. הדוגמה הבולטת ביותר למסר שכזה הינן התנועות המציינות "לא" (בעולם המערבי - תנועת ימין-שמאל עם הצוואר או תנועת מטוטלת הפוכה עם האצבע המורה או עם הזרוע) ו"כן" (תנועה מעלה-מטה עם הצוואר). דפוס תקשורת זה הינו מודע ורצוני באופן יחסי, ומהווה סימן תקשורתי מוסכם על משקל התקשורת המילולית.

מושא אחר לשפת גוף הינו החצנה של מצבי רוח, כדוגמת החצנת לחץ על-ידי דפיקות מהירות עם הרגל או היד על משטח, או על-ידי פכירת אצבעות או כסיסת ציפורניים. צורת הבעה זו אינה רצונית לרוב, ורק במקרים נדירים מכוונת. כמו כן, ניתן לרוב להבחין בקלות בשפת גוף שכזו, אך נדרשת תשומת לב לעניין.

תופעות אחרות הניתנות לביטוי על-ידי שפת גוף, הינן תכונות אופי שונות. כדוגמה לכך ניתן לציין הליכה מהירה וקצובה כביטוי לנחישות, מבט לא-ממוקד כביטוי לפיזור-דעת ועוד. נהוג להאמין כי צורת הבעה היא ברובה לא מודעת ולא רצונית.


קרדיט: נעשה שימוש בחומר מתוך הויקיפדיה העברית.