Bokeh

מתוך קליקי, מיקרופדיה חופשית לאמנות הצילום.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אופטיקה :

ערך צמצם - עצמית - Tessar - עין - עדשה - אורך מוקד - זוית ראיה - עיוות\פרספקטיבה - ראיית עומק - נורמל - מיקוד - עומק שדה - Bokeh - מצלמה_טכנית - מצלמת_חריר - AF - מסנן - מקטב - דיופטר - טבעת - פרלקס Camera_Obscura - Flare - CA - Coma - Distortion - Spherical_Abberation - אסטיגמציה - Vignetting

"הוא והיא" מאת עמיחי שרגא. דוגמא נפלאה לשימוש בבוקה כחלק מהנושא ולא רק כרקע נייטרלי.
דוגמה לבוקה נעים. תמונה מאת יוסי קרמר

Bokeh היא מילה יפנית שמשמעותה "חסר צורה" או "מטושטש" ונובעת מהצורך לתאר את האיכויות האסתטיות של קטעי התמונה שאינם בפוקוס, מחוץ לעומק השדה, טכניקה שמיועדת לרב לצורך הפרדת הנושא מהרקע. המקפידים על איכותו של הבוקה מחפשים עצמיות וערכי צמצם שיתנו טישטוש אחיד ונעים לעין. כמו כן משתמשים בשיטת שדה רדוד לגבי נושאים משניים בתמונה ש"נזרקו" בקפידה ובכוונה תחילה לרקע המטושטש כדי שיתנו נוכחות ומשמעות אך לא יקחו את "מרכז הבמה". (אין קשר למילה הצרפתית bouquet).

גורמים התורמים ל-Bokeh יפה הם צמצם בעל עלים רבים (למשל 8 או 9), צמצם בעל צורה מעגלית במיוחד, איכות טובה של הציפויים הפנימיים ואיכות טובה של העדשות שמרכיבות את העצמית. הסבר מדעי לקביעת איכות וצורת הבוקה


דוגמה לבוקה מעצמית מראות. תמונה מאת יוסי קרמר.

לעצמיות מראה ידועות בדרך כלל בBokeh יוצא דופן בצורת "עיגולים" שרבים מכנים אותו "סופגניות" ומחשיבים אותו כגרוע, אך ישנם צלמים מוכשרים שמצליחים לנצל "מגרעה" זו לאמנותם.

בשנים האחרונות הפכה "איכות הבוקה" למדד אצל מבקרי ציוד צילום ועצמיות דוגמא מהאתר של פטרי ועוד אחת מהאתר של רייכמן

דוגמות לקצוות "חדים" בטמרון 28-75 שקפדני הבוקה מזהירים מפניהם. תמונה מאת יוסי קרמר. לחצו כדי לראות את הפרטים המצוינים בגדול


כל ניסיון להעלות את נושא הבוקה לדיון בפורומים מקצועיים עלול לפתוח תיבת פאנדורהעוד אחת). יש מי שמתמקדים באיכות הטכנית של הבוקה ומכנים אותו "טוב" או "רע", אחרים הולכים היפנים שטבעו את המונח ומחפשים בו את האיכויות שמאזנות או בונות את כלל הקומפוזיציה ומתייחסים אליו במונחי "מעניין", "משעמם", או "משתלט". צלמים יפניים ואחרים שמחפשים בפדנטיות מושלמות בקומפוזיציה מקפידים על צורתו והרכב צבעיו להעביר עוד מהאווירה של נושא הצילום.

היפנים, אגב, טוענים שאת הבוקה היפה ביותר מבחינה טכנית מפיקות דווקא עצמיות אירופאיות ולא יפניות, וציוד כגון לייקה אכן מאד פופולארי ביפן.

עצות מיוסי

יצירת אזור מטושטש מבוקר בצילום הוא אחד הכלים החזקים ביותר ליצירת צילום טוב. זהו כלי למשיכת העין למקום המעניין ביותר בצילום – ובידוד הנושא מסביבתו. לדעתי, טשטוש בתמונה חשוב בדיוק כמו חשיפה נכונה או החלק שחד בה, להעברת מסר צילומי חזק.

אבל - חשוב מאוד שהאזור המטושטש יהיה יפה ונקי ולא מושך את תשומת הלב מהנושא בתמונה, אלא משתלב בהרמוניה הכללית. בוקה טוב נראה כמו קרם, בלי אזורים חדים, בלי גבולות חדים של איזור מטושטש, משהו שפשוט נמוג בעדינות. הציפוי על העדשות של העצמית משחק אף הוא תפקיד באיכות הבוקה. ציפוי גרוע יגביר את ההחזרים בין האלמנטים לבין עצמם ויקלקל את האפקט של הבוקה.

מה שעוד משפיע על הבוקה הוא המבנה האופטי נטו. שימוש בעדשות אספריות (שלא נגזרות מכדור) יכולים להשפיע לטובה על הבוקה או לקלקלו. בין השאר, הבוקה מושפע גם מהעיוותים הספריים של העצמית- עיוותי המרחב שלה – בין אם זה עיוות חבית (שהקווים המאונכים מתעגלים החוצה כמו חבית) או עיוות כרית מחטים (התעגלות פנימה). ככל שיש לעצמית יותר עיוותים ספריים, הבוקה פחות יפה.

קשה לנחש מראש איך ייראה הבוקה. צריכים להתקיים כמה תנאים – שחלקם נראים לעין וחלקם לא. מה שנראה לעין זה מבנה הצמצם. מה שלא נראה לעין זה איכות הציפויים והמבנה האופטי. צמצם יפה הוא תנאי הכרחי, אבל בלתי מספיק, ויש לקיים את שני התנאים הנוספים. הטוב ביותר הוא לנסות לצלם דרך העצמיות שלכם ולראות כיצד נראה הבוקה.

בעצמיות איכותיות, בעלות בוקה יפה נצלם מקרו, פורטרטים וצילומי גוף. הבוקה לא חשוב לצילומים ארכיטקטוניים וצילום טבע ונוף, כי ממילא עומק השדה שואף לאינסופי, ולא צריכים להיות בתמונות כאלו אזורי טשטוש.

קצת מידע אישי:
לניקון 85/f1.8 של ניקון יש בוקה יפה מאוד, קרוב לבוקה של אחותה היקרה ניקון 85/f1.4. לטמרון 28-75 יש בוקה פחות יפה. יש לה צמצם עם 7 להבים ישרים (לא מעוגלים) שאינם באותו גודל בדיוק (!). השימוש קובע לך את החשיבות. לפורטרטים ולצילומי גוף - ה 85 יותר מתאימה מבחינת הבוקה. כעדשה כללית מהירה (2.8) הטמרון עדיפה. אני מצלם עם ה 85 /1.4 או עם הניקון 35-70/f2.8 (שבעה להבים ישרים אבל מושלמים), עם הניקון 45/f2.8 (שבעה להבים מעוגלים) או עם מלכת הבוקה - ניקון 70-180 מאקרו - תשעה להבים מעוגלים (עיגול מושלם!).


קרדיט: למאמר זה תרמ(ו) יוסי קרמר, מאי 2005.


קרדיט: למאמר זה תרמ(ו) יקים ועירא, יוני 2004.


קריאה נוספת